פסק-דין בתיק סע"ש 18824-04-13

1.         לפנינו בקשת הנתבעות, לסילוק תביעתו של התובע על הסף, מחמת היות הדברים האמורים במכתב נשוא התביעה, בגדר פרסום מותר כהגדרתו בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: " החוק"), ומחמת היות התביעה נעדרת עילה.

2.         לאחר שהתובע הגיב, באריכות רבה, לבקשה ולאחר שתימצת את תגובתו הארוכה, ל - 17 עמודים (בהתאם לדרישת בית הדין), התקיים דיון לפני ראש ההרכב.

3.         רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

התביעה שבבסיס הבקשה, הינה  תביעה לפיצוי כספי על פי חוק איסור לשון הרע.

התובע, עו"ד, שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כקצין, כמנהל מחוז וכיו"ר הרשות להעסקת ושיקום נכי צה"ל במחוז טבריה והצפון.

הנתבעת 1, הינה ראש היחידה לתביעות וקביעת זכאות נכים באגף שיקום נכים במשרד הביטחון .

הנתבעת 2, הינה מדינת ישראל -  משרד הביטחון, ומעסיקתו של התובע בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

בבסיס כתב התביעה עומד מכתב מיום 01.08.2011 (להלן: " המכתב"), אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה ואשר נכתב ע"י הנתבעת 1, ונשלח למר מני גלס, נכה צה"ל. במכתב צוין, בין היתר, כי

" אגב טיפול בתביעה אזרחית (לשון הרע) שהגשת כנגד שאול יצחק (התובע), נודע לנו כי מתנהל בעניינך ערעור שהוגש כביכול ע"י קצין תגמולים לוועדה רפואית עליונה, בעניין ההכרה באין אונות (תקנה 9).

נציין כי הגורם היחידי המוסמך להגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה הינו קצין התגמולים ביחידת התביעות. מבדיקה יסודית שערכנו, עולה כי הערעור לא הוגש ע"י קצין התגמולים ביחידה לתביעות ולא היה מודע לו, ומכאן שהדבר נעשה בחוסר סמכות...."

בכתב התביעה טוען התובע, כי תוכן המכתב מהווה "פרסום פוגעני" וכי האמור במכתב מהווה הוצאת לשון הרע ו/או שקר מפגיע.

עוד טוען התובע, כי הואיל ותוכן הפרסום מכוון ואינו אמת ולא ננקטו על ידי הנתבעות צעדים כלשהם על מנת להיווכח אם יש אמת בפרסום, אזי עומדת כנגד הנתבעות החזקה הקבועה בסעיף 16(ב)(2) לחוק לפיה הפרסום נעשה בחוסר תום לב ולחילופין, נעשה על דרך הרשלנות וכי הנתבעות לא נהגו כאדם סביר ו/או הפרו חובת הזהירות כלפיו.

לצורך השלמת התמונה והבנת הרקע, יצויין, כי מר מני גלס, נכה צה"ל, אליו מוען מכתבה של הנתבעת 1,  הגיש כנגד התובע כאן, עוד בחודש מאי 2011 (קרי, לפני הוצאת המכתב), בבית משפט השלום בחיפה, תביעת פיצוי בגין לשון הרע, בטענה כי מכתב שכתב התובע ביום 31.09.09, בתוקף תפקידו כקצין תגמולים, מהווה "פרסום פוגעני". 

ביום 17.09.2013 הגישו הנתבעות בקשתן לסילוק התביעה על הסף, כאשר ולשיטתן התביעה נעדרת עילה שכן המכתב נשוא התביעה אינו מהווה כלל לשון הרע לפי החוק וכי הדברים האמורים בו הינם בגדר פרסום מותר כהגדרתו בסעיף 13(9) לחוק.

4.         בדיון מקיף, אשר התקיים בתאריך 5/11/13 ואשר נמשך למעלה משעה וחצי והמחזיק כ - 15 עמודי פרוטוקול, שמע בית הדין את טענותיו המפורטות של התובע וכן את טענותיהן של הנתבעות.

בסיום הדיון המליץ בית הדין לצדדים לנסות ולהידבר במטרה לייתר את הצורך בבירור התביעה.

מספר ימים לאחר הדיון הגיש התובע בקשה לצירוף שני פסקי דין רלוונטיים ובהמשך עדכן את בית הדין במגעים שקיים או שניסה לקיים (בלא הצלחה) עם הנתבעות.

בסופו של דבר ולמרבה הצער, לא השכילו, הצדדים, לסיים את הסכסוך ביניהם והתובע הגיש, הודעה, במענה להחלטה מיום 18/11/13, במסגרתה נקבע כי:

" בשים לב לאמור בתגובה, שהגישו הנתבעים, היום, וככל שהתובע לא יודיע, עד ליום 20/11/13 ,כי בעקבות הדיון שהתקיים ביום 5/11/13 וחרף תחושותיו הקשות, הגיע למסקנה כי אין מקום שיעמוד על תביעתו, תינתן החלטה בבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.